למה זה משנה
כשקצין משטרה שוקל צו להגבלת שימוש במקום, החוק מחייב אותו לשקול בין השאר את ידיעת הבעלים של המקום או המחזיק בו על ביצוע העבירה (סעיף 12ב6(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). אותו שיקול חל גם על בית המשפט. מעסיק שקיבל לעבודה אדם שהציג תעודת זהות ישראלית שנראתה תקינה, ולא ידע שהיא מזויפת, יכול לטעון שהשיקול הזה פועל לטובתו.
יש גם טענה שנייה. צו מנהלי ניתן רק כשיש יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לעבירה אם לא יוגבל השימוש בו באופן מיידי (סעיף 12ב4(א)). מעסיק שלא ידע, ושמיד אחרי הגילוי שינה את דרך הבדיקה של עובדים, מחליש את החשש הזה.
"לא ידעתי" לא מספיק
כל מעסיק אומר שלא ידע. מה שמבדיל בין טענה לבין ראיה הם המסמכים מהיום שבו העובד התקבל. מי שמעסיק שוהה שלא כדין ביודעין בדרך כלל לא מדווח עליו בשמו לביטוח לאומי, לא מוציא לו תלוש ולא משלם לו לחשבון בנק. ההתנהלות המסודרת היא ההוכחה.
- צילום התעודה שהעובד הציג ביום הקבלה, עם תאריך.
- תלושי שכר על שמו.
- דיווחים לביטוח לאומי ולמס הכנסה בשם ובמספר שהציג.
- העברות שכר לחשבון בנק על שמו.
- טופס או רשימה שמראים שגם עובדים אחרים נבדקו באותה דרך.
איך המשטרה גילתה את הזיוף
זו שאלה שכדאי לברר כבר בפנייה הראשונה. אם הזיוף התגלה רק בבדיקה במסוף המשטרתי או במעבדה, ולא היה אפשר לזהות אותו בעין, זה מחזק מאוד את הטענה שגם המעסיק לא יכול היה לדעת. מבקשים מהמשטרה את החומר שעליו נשען הצו, כולל הממצא לגבי התעודה.
מה עושים מיד
מפסיקים את העסקת העובד, אוספים את המסמכים שלמעלה, וכותבים נוהל בדיקה לכל עובד חדש: מי בודק, מה בודקים, ואיך מתעדים. נוהל כתוב וחתום, שמופעל בפועל, הוא חלק מהתשובה לשאלה אם יש חשש להמשך העבירה.
את כל זה מגישים בבקשה לטעון לפני הקצין שנתן את הצו. הקצין חייב לתת את החלטתו בתוך 72 שעות מהגשת הבקשה (סעיף 12ב4(ג)). במקביל מכינים ערר לבית המשפט, שמוסמך לבטל את הצו או לשנות את תנאיו (סעיף 12ב4(ד)).
זהירות: יש גם תיק פלילי
העסקת תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל היא עבירה (סעיף 12ב2), ובדרך כלל נפתחת חקירה נגד המעסיק במקביל לצו. כל מה שנכתב בבקשה לקצין או בתצהיר לבית המשפט יכול לשמש גם בתיק הפלילי. לכן לא כותבים שום דבר לפני שעורך דין בדק מה נאמר בחקירה.